בעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף, לפי יחס שטח רצפת דירתו אל שטח הרצפה של כל הדירות שבבית המשותף, זולת אם נקבע בתקנון שיעור השתתפות אחר.
כלומר- ככל ולא יצרו דיירי הבית המשותף תקנון לבית המשותף והתקנון המשמש אותם הוא התקנון “המצוי” בחוק, הרי שבתקנון זה המנגנון שמצוין לעיל מתאר את אופן החישוב, וככל ששטח דירה גדול יותר כך על דייריה לשאת בתשלום וועד גבוה יותר.
רכוש משותף מוגדר כ- כל חלקי הבית המשותף חוץ מן החלקים הרשומים כדירות, ולרבות הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, המסד, חדרי המדרגות, מעליות, מקלטים, וכן מיתקני הסקה או מים וכיוצא באלה המיועדים לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם אפילו הם בתחומי דירה מסוימת.
לכל דירה בבית משותף צמוד חלק בלתי מסוים ברכוש המשותף של אותו בית משותף.
“החזקה תקינה” פירושה שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, לרבות שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות.
גם בעל דירה שאינו מתגורר בדירה (היא ריקה) ו/או לא משתמש במעלית, או בחניה משותפת, או בגג משותף, בגינת הבניין, או במקלט, או במחסן משותף, וכו’, מחויב לשלם את חלקו של תשלום דמי ועד בית.
